לוס אנג'לס היא עיר רחבת ידיים עם שכונות מגוונות, מה שהופך את הליכה ברגל לאפשרות פחות מעשית להתנייד. בעוד שאזורים מסוימים כמו דאונטאון ושכונות מסוימות מציעים סביבות ידידותיות להולכי רגל, הגודל העצום והאטרקציות הפרוסות של העיר דורשים בדרך כלל מרחקים ארוכים יותר שלא ניתן לכסות בקלות ברגל. בנוסף, התשתיות בעיר מיועדות בעיקר למכוניות, והאקלים החם יכול להפוך את ההליכה לבלתי נוחה במהלך החודשים החמים. לכן, אמנם הליכה יכולה להיות מהנה באזורים ספציפיים, אבל היא לא אמצעי התחבורה הנוח ביותר לגלות את העיר כולה.

רכיבה על אופניים בלוס אנג'לס יכולה להיות מאתגרת בזכות התשתית הממוקדת ברכב ובשבילי האופניים המפוצלים. אמנם העיר מציעה בעיקר שטח מישורי ואקלים נוח לרכיבה, אבל עומס תנועה כבד ומחסור בשבילים רציפים לאופניים יכולים להפוך את הרכיבה על אופניים לפחות אטרקטיבית. בדרך כלל, רוכבי אופניים סובלים מסיכונים מכבישים מהירים ומשבילי אופניים מוגבלים, דבר שעלול להוביל לתאונות. עם זאת, המאמצים המתמשכים נועדו לשפר את תנאי הרכיבה. לאלו ששוקלים לרכוב על אופניים, חשוב לתכנן מסלולים בקפידה ולשמור על ערנות לתנאי התנועה.

העיר כוללת רשת תחבורה ציבורית מקיפה, הכוללת רכבות תחתיות, רכבות קלות, אוטובוסים ושאטלים שמכסים את כל אזור לוס אנג'לס רבתי. מערכת הרכבות המטרו כוללת שישה קווים שמחברים בין אזורים מרכזיים כמו דאונטאון אל.איי, סנטה מוניקה ולונג ביץ'. אוטובוסים פועלים במספר רב של קווים ומספקים שירות תדיר. מערכת כרטיס TAP מקלה על תשלום התעריף בכל האפשרויות. בעוד שגודלה העצום של העיר יכול להאריך את זמני הנסיעה, הרשת הרחבה מבטיחה נגישות לאטרקציות רבות. מזג האוויר הנוח בדרך כלל תומך בנסיעות נוחות לאורך כל השנה, מה שמשפר את הקסם של התחבורה הציבורית.